"משהו חדש מתחיל אצל עכשיו..."
ממש כמילות השיר, בהחלטה של כאן ועכשיו נכתבות שורות אלו.
היום שבת, חוה"מ פסח... הפסח הכי מוזר בחיי.
אנחנו אחרי סגר מוחלט (במדינה, וכן גם בעולם המציאות די דומה... לטובת קוראי העתידיים), עקב מגפת נגיף/ וירוס הקורונה.
אז נחזור אלי.. שבת.. אפשר להגיד שאני לא ממש מוצאת את עצמי, קמה הולכת, חוזרת, לא יודעת כמה זמן התקופה הזאת תימשך איך אני צריכה להתנהל בה..
"בואי נחזור לספרים! למה יש לך ספרייה שלמה בבית?"...אני אומרת לעצמי.
התחלתי לרפרף על מדפי הספרים, פותחת ספר בזה אחר זה , מנסה להתחבר לשורות הראשונות...
מה אני מחפשת בכלל?
תוך כדי השאלה אני מבינה שלמעשה אני מחפשת משהו ש"ירים אותי" , סוג של השראה במיוחד לאחר "חוויית" סדר פסח המוזרה שהייתה לנו (אבל זה כבר לפעם אחרת). נחזור למדפי הספרים שלי, כל ספר שהחזקתי ביד פתאום נראה לי לא רלוונטי, לא עדכני, לא עכשווי, לא אוכל למצוא בו מרגוע או מענה לכל התהיות שלי. ..
לקח לי עוד כמה דקות להבין- שאנחנו חווים עכשיו היסטוריה!
כן כן, זה יכתב בדברי הימים של ההיסטוריה האנושית, והנכדים שלי בוודאות ילמדו על התקופה הזאת (בדרך זו או אחרת, ילמדו) אינספור מחקרים יבוצעו או ינתחו את ההתנהגות האנושית בתקופה הזאת. בכל תחומי החיים: העבודה, הקריירה, הכלכלה, המשפחה, הזוגיות, ההתפתחות האישית, התפתחות הילדים, איך כל זה השפיע על הגיל הרך? וגיל ההתבגרות? והלמידה? ובטוח יש עוד שאלות ותחומים שלא חשבתי עליהם.
הילדים שלי בדיוק חודש בלי מסגרות לימודיות, בבית. עכשיו אחרי חודש, שכבר ברור לכולם שייקח עוד הרבה זמן לחזור לשגרה כפי שהכרנו אותה, או אולי זו תהיה שגרה שונה לחלוטין. אני מבינה שאנחנו, ההורים, הם המשפיעים ביותר לתוצאות של ההיסטוריה הזאת שמתחוללת כנגד עינינו. לנו האחריות להכין את האוצרות שלנו לחיים מלאי האי וודאות שמצפים להם. וזה הדבר הכי בטוח שאני יכולה להגיד כרגע לילדים שלי.
מה זה אומר להכין מישהו לאי ודאות? קצת מתנשא מצידי, לא?! המציאות יותר חזקה ממני, והיא בהחלט נותנת להם חתיכת שיעור מהחיים! אז מה אני יכולה לעשות?
לבנות חוסן מנטאלי, לעזור להכיר בחוזקות שלהם, לצד החולשות, ללמוד יצירתיות מהי, וכן גם קצת פולני מצידי אבל ללמוד את להתכונן ליום השחור/ או יום של גשם, מתברר שגם הוא מגיע יכול לתפוס אותנו בכלל לא מוכנים.
אז למה החלטתי לכתוב בלוג?
אם אני כבר חלק מהיסטוריה, אז למה לא להעלות את זה על הכתב?! מה כבר יכול להיות? אולי יש אי שם עוד אמא שמרגישה כמוני, ורוצה לשנות להשתנות למען האוצרות שלה.
באהבה,
מיכל
Comments